למה הסל שלנו כל כך יקר — ומה אפשר לעשות עם זה

מאת מערכת סופרקליר · 2026-07-09 · 3 דק׳ קריאה

31% — כך זול יותר סל זהה של מוצרים יומיומיים באושר עד לעומת שופרסל — נכון ליולי 2026, לפי נתוני סופרקליר

כולנו מכירים את הרגע הזה: יוצאים מהסופר עם שתי שקיות, מסתכלים על הקבלה, ולא ממש מבינים איך זה שוב עבר את המאתיים שקל. זה לא דמיון, וזה בטח לא בזבזנות שלכם. אוכל בישראל פשוט יקר — ומאחורי המחיר הזה מסתתרות כמה סיבות מאוד מוחשיות. הנה הסיפור המלא, ובסוף — מה שכן אפשר לעשות עם זה כבר עכשיו.

זה לא רק בראש שלכם

ישראל היא אחת המדינות היקרות בעולם המערבי. לפי דיווח בדה מרקר על נתוני ה-OECD, רמת המחירים כאן כל כך גבוהה שהיא מתאימה למצב שבו "כל המדינה הייתה משתכרת כמו בהייטק" — אבל רובנו, כמובן, לא.

והמגמה רק מחמירה. כלכליסט חישב שב-2004 ישראל הייתה זולה בכ-22% מממוצע ה-OECD, וב-2022 כבר יקרה ממנו בכ-38%. כלומר, תוך פחות מעשרים שנה עברנו מהצד הזול לצד היקר של המפה — בזמן שהשכר לא רץ באותו קצב.

שלוש חומות שמייקרות לנו את הסל

אז למה זה קורה? בגדול, אפשר לתמצת את זה לשלוש חומות.

חומה ראשונה — ריכוזיות. זה אולי הגורם החשוב מכולם. דוח מבקר המדינה, כפי שכלכליסט דיווח, מצא שבעשרים קטגוריות מזון שלושה ספקים בלבד שולטים ב-85% מהמכירות. כשכמעט אין תחרות, אין גם לחץ אמיתי להוריד מחירים. אותו דוח חושף נתון משלים ומטריד: נתח ה"מותג הפרטי" — המוצרים הזולים של הרשת עצמה — עומד בישראל על 6.9% בלבד, לעומת יותר מ-36% באירופה.

חומה שנייה — יבוא. הרבה מוצרים פשוט קשה וגם יקר לייבא לכאן: מכסים, תקנים ישראליים ייחודיים, ויבואנים בלעדיים שמחזיקים בשליטה על מותגים שלמים. גם הכשרות מוסיפה לחשבון — ניתוח של דה מרקר העריך שדרישות הכשרות מוסיפות למחיר המזון כ-4 מיליארד שקל בשנה.

חומה שלישית — בדידות גאוגרפית. אנחנו מדינה קטנה עם גבולות סגורים ומרחק פיזי משותפות הסחר הגדולות. גם ה-OECD מציין את זה כאחת הסיבות המרכזיות, וממליץ במפורש להוריד מכסים על מוצרי חלב, פירות וירקות.

הרגע שבו כולנו יצאנו לרחוב

אם יש רגע אחד שממצה את כל הסיפור, זה קיץ 2011. אחרי שהפיקוח על מחיר הקוטג' בוטל ב-2008, המחיר זינק בכ-50%. איציק אלרוב פתח קבוצת פייסבוק לחרם, ותוך שבועות הצטרפו אליה יותר מ-100 אלף איש. באוקטובר תנובה קיפלה והורידה את המחיר בכ-15% (וואלה). זו הייתה מחאת הקוטג' — הניצוץ של המחאה החברתית הגדולה של אותו קיץ.

הקוטג' ניצח. השאלה הגדולה היא כמה, מעבר לקוטג', באמת השתנה.

התשובה, לפי גלובס, מפוכחת: הקמעונאות אמנם "נזהרה בעשור מהעלאת מחירים", אבל מחירי הדיור נסקו, ורוב המלצות ועדת טרכטנברג נשארו בסופו של דבר… המלצות.

וזה קורה שוב

בשנתיים האחרונות הגל חזר במלוא העוצמה. לפי דה מרקר, מוצרי תנובה התייקרו בממוצע בכ-15% מתחילת 2023, ושופרסל הובילה את הרשתות עם התייקרות של כ-16%. באפריל 2025, בתוך שעות ספורות, שלוש ענקיות — שטראוס, יוניליוור וקבוצת קוקה-קולה — הודיעו כמעט יחד על העלאות מחירים.

והציבור? יצא שוב לרחוב, הפעם דרך המקלדת. לוסיל בלקרמן הובילה קמפיין בשם "שבועיים בלי סופר", עם משפט שהפך לסיסמה: "חלאס, לא נשלם כל מחיר" (Ynet).

יש גם חדשות טובות

לא הכול קודר. ב-2024 אישרה הכנסת רפורמה בשם "מה שטוב לאירופה טוב לישראל": במקום להתעקש על תקנים ישראליים ייחודיים, מוצרים מיובאים יוכלו להסתמך על התקינה האירופית. הצעד הזה אמור להוזיל כ-90% ממוצרי הצריכה ולחסוך למשק בית ממוצע כ-6,000 שקל בשנה (כלכליסט).

זה משמעותי — אבל חשוב לזכור: הרפורמה מתמודדת בעיקר עם חומת היבוא. את הריכוזיות, החומה העמוקה והקשה יותר, היא לא מפרקת.

ובינתיים — הכוח שכן נמצא בידיים שלכם

עד שהמבנה של השוק ישתנה, יש דבר אחד שתלוי רק בכם: איפה אתם קונים. וכאן הפער עצום.

בדקנו בסופרקליר את המחירים בפועל ברחבי הארץ, ומצאנו שהרשת הזולה בישראל היא אושר עד — כ-20% מתחת לחציון הארצי. וגם בין הרשתות הגדולות והמוכרות הפער דרמטי: סל זהה של מוצרים יומיומיים עולה כ-31% יותר בשופרסל מאשר באושר עד. על קנייה חודשית, זה מאות שקלים — אלפי שקלים בשנה — רק בגלל השם שעל השלט. וזה עוד לפני שהזכרנו את הרשתות היקרות באמת, שבהן הפער מול הזולות מטפס לכ-48%.

אתם לא חייבים להפוך את כל ההרגלים שלכם. אבל שווה לדעת בדיוק כמה אתם משלמים יותר — ואיפה, ממש לידכם, אפשר לשלם פחות.

מקורות